הבדל בין פיזיותרפיסט לכירופרקט\אוסטאופת​

1. פילוסופיה טיפולית- מי מטפל במטופל ומי אחראי על בריאותו?
פיזיותרפיסטים עוסקים בשיקום. שיקום= החזרה של יכולת תפקוד שאבדה בשל פציעה, מחלה או כאב. כשמטופל פונה לטיפול עם תלונה של כאב גב, האבחון והטיפול בכאב מתבצע לטובת החזרה של יכולת שנפגעה בשל הכאב, למשל היכולת לשבת במשך שעה ולעבוד מול מחשב.לשם כך אני בודק מה מאפיין את הכאב, מה הדינמיקה שלו, למה הוא מגיב, ובהתאם לכך אנחנו (הפיזיותרפיסט והמטופל) מבצעים התאמות מבחינת ההתנהלות היומיומית (למשל לקום ולהתמתח כל חצי שעה), בונים תכנית שיקום שמשיבה בהדרגה את היכולות הגופניות שאבדו (למשל טווח תנועה או שליטה בתנועה) וכמובן מטפלים בכאב באמצעים מגוונים כדי שיהיה קל יותר לתפקד ביומיום ולהתרכז בעבודת השיקום.
כך המטופל מקבל כלים לטפל בעצמו ולא להיות תלוי בטיפול חיצוני.
רוב הפיזיותרפיסטים מאבחנים ומטפלים על פי בעיות תפקודיות ולא אבחון של מנח שלד "שגוי".

בפועל, זה אומר שעוקבים אחרי הופעת הסימפטומים והביטוי שלהם בפועל ומנסים לשנות את שניהם במקביל-

כאב או תחושת אי נוחות יכולה להשתפר באמצעות טכניקה או אמצעי מסוים אבל גם חשוב להחזיר לתפקוד את היכולת שנפגעה על ידי תרגול משקם שמותאם לך אישית- גישה שהיא יותר down to earth ולא מדברת במושגים פסאודו מקצועיים שלא אומרים לך דבר.

מאחר והאבחון של הפיזיותרפיסט כולל גם מפגש ארוך יחסית וגם פגישות מעקב, ניתן לבצע אבחון יעיל יחסית, וגם להפנות במידת הצורך לאנשי רפואה נוספים כדי לחזק או לשלול את תוצאות הבדיקה.

לעומת זאת, הפילוסופיה של המקצועות האחרים לרוב מתייחסת לכאב כתוצר של מבנה פגוע או מבנה שנמצא במנח שגוי (positional fault). המטופל לרוב פסיבי יותר בטיפול ופחות שותף לקבלת החלטות או ביצוע שינויים באורח חייו, מה שמוביל ברמה המנטלית למספר תפיסות עיקריות:1. אני לא אחראי להופעת הכאב שלי. הכאב הוא חלק נפרד ממני ש"התלבש עלי" 2. אין לי שליטה על הכאב. הוא שם בגלל שהמבנה שלי פגום\ הגנטיקה שלי גרועה\ הגיל שלי אשם3. אם אלך למטפל המומחה, הוא יחזיר לי את הבנה למקום וכך לא יכאב לי.4. כדאי שאלך מדי פעם לטיפול "תחזוקה" כדי לשמור על החוליות שלי במקום.כל אלו מייצרות תלות במטפל על בסיס פחד וחוסר שליטה עצמית בבריאות ובתפקוד היומיומי.

2. אמצעי טיפול

אוסטאופטיה וכירופרקטיקה מבוססות על טיפול במגע, ובתוך זה יש מספר טכניקות שאופייניות לאוסטאופטיה  לדוגמה אבל קיימות גם בדיסיפלינות אחרות כמו פיזיותרפיה וכירופרקטיקה כתלות בהכשרות של מטפלים ספציפיים. הטיפול המנואלי יעיל יחסית בהפחתת כאב בטווח הקצר (ימים-שבועות) אבל פחות יעיל בטווח הארוך (חודשים+) לכן טיפול כזה שעובד לטווח הקצר ממשיך לטפח את התלות במטפל ומשמש כמו כיבוי שריפות. לעיתים זה מספיק אבל במקרים רבים הגחלים עדיין לוחשות ומחכות למשב הרוח הבא.יש גם אנשים שלא מגיבים טוב לטיפול מנואלי וזה לא עוזר להם או אפילו מחמיר את מצבם.

פיזיותרפיסטים בדרך כלל משתמשים במספר כיווני ואמצעי טיפול ובשנים האחרונות הטיפול האקטיבי (תרגילים רפואיים) תופס חלק נכבד בטיפול מאחר והעדויות המחקריות לתועלת של כלי הזה מאוד חיוביות. זה נעשה בשילוב טיפול ידני, מכשור רפואי והרבה הדרכה כך שבסך הכל יש פוטנציאל גדול יותר להשפיע על מגוון גדול של בעיות ובטווחי זמן קצרים וארוכים. בהחלט יתרון על פני טיפול מסוג אחד לטעמי.
 

3. בקרה על ההכשרה. בארץ יש בקרה על פיזיותרפיה ואילו על אוסטאופטיה וכירופרקטיקה  אין, כך שיש הבדלים עצומים בין מסלולי לימוד ואין הכשרה בסיסית שנוגעת לסינון רפואי והיכרות מעמיקה בתחומי הבריאות השונים כפי שיש בפיזיותרפיה.

זה יכול להביא לפספוס של מצבים מסוכנים שדורשים התערבות דחופה.

יש כמובן הבדלים בין אנשי מקצוע ספציפיים בתחומים הנ"ל ועשיתי הכללה כדי להראות מגמה כללית.

​

פיזיותרפיה וכושר | Keep on Moving

טיפול, שיקום ומניעת פציעות ספורט, עבודה ותאונות

052-8245827